<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
סדר אירוסין ונשואין כך הוא כאשר המנהג עתה, תחלה יקח החתן טבע[ת] שאין עליו אבן, שלא יסמוך דעת האשה על האבן ותסבור ששוה יותר ממה שהוא ונתקדשה לדעת כך, ויבררו שני עדים לראות אם שוה פרוטה ויקדשנה בפניהם, ויאמר, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, ויתן באצבע הכלה. ואחר ימזגו כוס יין או שכר ויברך השליח צבור על הכוס, בורא פרי הגפן, או שהכל נהיה בדברו. ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חפה וקדושין ברוך אתה יי מקדש עמו ישראל על ידי חפה וקדושין, בערי המערב אין אומרין על ידי חפה וקדושין, וישתו החתן והכלה. וכתב המיימוני, שיברך החתן ברכה זו קודם שיקדש בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, כמו שמברך על שאר המצות. וכתב, שאם קדש ולא ברך לא יברך אחר הקדושין, שאז ברכה לבטלה ומה שנעשה כבר נעשה. ואם אין שם כוס מברכה בפני עצמה. אבל מנהגנו כמו שכתבתי לברכה אחר הקדושין. ונראה לי הטעם דחיישינן שמא יפשעו ולא יקדש ונמצא ברכה לבטלה, לפיכך ימתין אחר הקדושין. ואם ברכו ברכת ארוסין בשעת קדושין ולאחר ימים רבים עשו נשואין, לא יברכוה פעם אחרת. ואם עושין נשואין מיד אחר הארוסין יקראו הכתבה שכתב לה החתן כמו שאבאר בהלכות כתבה ותנאי כתובה, או יקחו קניין מהחתן בכליו של אשה שהיא קונה שיכתוב לה כתובה טובה. ונכון לעשות הקניין בבגדי העדים, שפעמים בגדי הכלה שאולים ואין הקניין מועיל. וימזגו כוס אחר שאין מברכין על שיור כוס ראשון, שאין עושין שתי מצות על כוס אחד. ויברכו בורא פרי הגפן ואחר כך השבע ברכות, כמו שכתבתים בהלכות סעודה. וקודם הנשואין יברכם. ויש נוהגים לברך על ההדס אחר היין, כך כתב המיימוני. ואין מברכין כי אם בעשרה מישראל גדולים בני חורין וחתנים מן המניין. ומנהג אחר ששתו החתן והכלה שישבור החתן הכלי זכוכית להזכיר החורבן, שנאמר [תהלים קל"ז], אם לא אעלה [את ירושלים] על ראש שמחתי. ומנהג לפרוס טלית עליהם בשעת ברכה, וזה כמו יחוד. ולזרוק תבואה עליהם, כלומר פרו ורבו כתבואה זו ולעשות חופה לשניהם. ומנהג לבתולה להיות ראשה פרועה ולעשות כלילה היקף להם שמחה ושירות להראות לכל העולם שהיא בתולה.
<h2>דף י.</h2>
ארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים וזה כל זמן שהיא בבית אביה, שאם בעלה בבית חמיו מכין אותו מרדות. ואפילו קדשה בביאה אסור לבא עליה שנייה, עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד ויפרישנה לו, וזו היא הנקראת כניסה לחופה, ונקרא נשואין בכל מקום, ואז מותרת לו לבא עליה כשירצה והיא אשתו גמורה לכל דבר. והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר שקדשה נעשית נשואה. [משתכנס לחופה נקראת נשואה] אע"פ שלא נבעלה אם ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה, אפילו נכנסה לחופה ונתייחד, הרי היא כארוסה ולא גמרו הנשואין. ולא תנשא עד שתטהר. ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, עבר ונשא ובירך לא יחזור לברך.
